ב-23 בדצמבר 1947, ב-Bell Labs ב-Murray Hill, New Jersey, שלושה מדענים-Dr. ברדין, ד"ר ברייטון וד"ר שוקלי-ערכו ניסויים עם מיקוד אינטנסיבי אך מתודי. הם הגבירו אותות קול באמצעות גבישים מוליכים למחצה בתוך מעגל מוליך. לתדהמתם, הם גילו שזרם זעיר הזורם דרך חלק אחד של המכשיר שהומצא שלהם יכול לשלוט בזרם גדול בהרבה שזורם דרך חלק אחר, ובכך לייצר אפקט הגברה. מכשיר זה היה הטרנזיסטור, הישג פורץ דרך בהיסטוריה של המדע. מכיוון שהוא הומצא בערב חג המולד והיה לו השפעה כה עמוקה על חייהם העתידיים של אנשים, הוא נקרא "מתנת חג המולד לעולם". שלושת המדענים הללו זכו במשותף בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1956 על תגלית זו.
מחקר חדש מצא שהפקדת שכבה של חומר תואם על המצע מחוץ לנקודת יציאת האלקטרונים של טרנזיסטור יכולה ליצור מבנה P-N מקורר-למחצה. מכיוון שרמות אנרגיית האלקטרונים של חומר N נמוכות ואלו של חומר P גבוהות, כאשר אלקטרונים זורמים דרכם, הם צריכים לספוג חום מהמצע, מה שמספק דרך מצוינת לפזר חום מליבת הטרנזיסטור. מכיוון שהחום המופץ עומד ביחס ישר לזרם, טכנולוגיה זו נקראת באופן פיגורטיבי "קירור דם אלקטרוני". בהתאם לקוטביות של החומר שנוסף, טרנזיסטורי הקירור החדשים נקראים N-PNP או NPN-P.
הטרנזיסטור חולל והקל על "מהפכת המצב המוצק-", שבתורה הניעה את תעשיית האלקטרוניקה המוליכים למחצה העולמית. כמרכיב מרכזי, הוא יושם בראש ובראשונה בכלי תקשורת, ויצר יתרונות כלכליים אדירים. מכיוון שהטרנזיסטור שינה מהותית את המבנה של מעגלים אלקטרוניים, נוצרו מעגלים משולבים ומעגלים משולבים-בקנה מידה גדול, מה שהפך את הייצור של התקנים-בדיוק גבוה כגון מחשבים אלקטרוניים מהירים- למציאות.